זוכרים שלא היו מכוניות בעולם והיינו מתניידים ברגל, באופניים, על סוס או בכרכרה? זוכרים שהיינו צריכים להשקיע הרבה כסף בתחזוק של כרכרה, סוס, אילוף והאכלה של הסוס, לשלם הרבה על כרכרה, קושי להתנייד בתנאי מזג אוויר קשים? ברור שלא כי לא חייתם אז, אז בואו נספר לכם קצת על מה היה פעם, כמה מאמץ היה כרוך בהגעה ממקום למקום.

בסוף המאה ה-19 רכבים מנועיים התחילו להגיע לידיים של אנשים פרטיים (1886). עד אז – בעיקר כרכרות, עגלה עם סוסה.

לא היו שום חוקי תנועה – לא תמרורים, לא רמזורים, לא סימונים בכביש, לא מגבלות על נהיגה, לא אורות ברקס, לא חגורות בטיחות, לא פקחי תנועה, בלי לוחיות רישוי, אין צורך בהכשרה/רשיון. כל אחד יכול היה להשתמש.

נהגים בני 10 לא היה מחזה נדיר, תריסר אנשים באותו רכב, אנשים נסעו שיכורים, בדטרויט דיווחה על אישה שנהגה שיכורה ונתפסה 26 פעמים נוהגת שיכורה.

ב-1893 לראשונה אוטו פרטי נסע בארה"ב, אבל רק ב-1901 לראשונה בארה"ב החילו חוק תנועה ראשון – בקונטיקט נקבעה מגבלת מהירות, 12 מייל בנהיגה עירונית, 15 מייל בנהיגה בין עירונית.

עד 1909 בדטרויט, שם היו הרבה מכוניות, לא היו חוקי תנועה בכלל.

ב-1909 היו בארה"ב כ-200,000 רכבים פרטיים בלבד (אוכלוסייה של כ-90 מיליון), ב-1916 כבר היו 2.25 מיליון (אוכלוסייה של כ-100 מיליון), קפיצה של למעלה מפי 10 על אף שהאוכלוסייה גדלה בכ-10 אחוז בלבד.

ב-1917 בדטרויט נהרגו 168 אנשים ב-למעלה מ-7,000 תאונות דרכים, היו אז 65,000 מכוניות.

התוצאה? המון הרוגים ופצועים, חוסר סדר, בלגן. לעתים עשרות הרוגים מדי חודש בכל עיר. סיפורי זוועה של המון אנשים שנהרגו.

לאט לאט (לאט) התחילו להחיל כוד חוקי תנועה. למשל רק ב-1910 בניו יורק יצא חוק שאוסר על נהיגה בשכרות וקבעו שם קנס של 1,000 דולר ומאסר.

כמעט 150 שנה מאוחר יותר, אנחנו חיים עכשיו במהפכה נוספת.

זוכרים שממש עד לא מזמן כדי לכתוב מאמר היינו צריכים...לכתוב? זוכרים שכדי לעצב תמונה היינו צריכים לדעת לעצב? להשתמש בתוכנות מיוחדות? ואם היינו גרפיקאים אז עיצוב תמונה יכל לקחת המון זמן?

ואז פתאום נכנסה הבינה המלאכותית בחיינו והביאה למצב ש:

1. כל אחד יכול לייצר תכנים בצורה פשוטה גם בלי ידע מקדים;

2. דברים שפעם היו לוקחים זמן רב, שעות ולעתים ימים, לוקחים לעתים שניות ספורות.

הבינה המלאכותית, אין ספק, יצרה לנו על פניו חיים קלים יותר ופשוטים יותר, אך בצדה יש גם לא מעט סיכונים וסיבוכים פוטנציאליים...

1. מי רואה את התכנים שאנחנו מייצרים?

2. מהיכן התכנים האלה נלקחו?

3. מי הבעלים של התכנים?

4. מי רשאי להשתמש בהם?

5. אם נגרם למישהו נזק כלשהו – מי נושא באחריות?

התשובה לכל השאלות האלה היא...שאין תשובה (כלומר יש, אבל היא לא ברורה מספיק). הרגולציה בנושא הבינה המלאכותית אינה קיימת כמעט בכלל, ולכן למעשה, בדיוק כפי שהיה עם פרוץ כלי הרכב הפרטיים לחיי האנושות, אנחנו השוטרים של עצמנו.

מה בכל זאת קורה בעולם?

ככלל יש מספר הצעות חוק בנושא שלא הבשילו לכדי חקיקה של ממש:

1. בברזיל עלתה הצעה לפיה במידה ואדם מדבר עם נציג שהוא מבוסס בינה מלאכותית (למשל צ'טבוטים) אז נותן השירות מחויב ליידע אותו על כך;

2. באיטליה נחסמה בזמנו גישה לתוכנות בינה מלאכותית עקב הפרה של חוקי פרטיות אשר לימים הוסרה;

3. באיחוד האירופי מתוכננת חקיקה שבחלקה ישנה הצעה לאסור כל שימוש בבינה מלאכותית, בחלקה להתיק תחת מגבלות מסוימות;

4. בישראל אין חקיקה בנושא.

מצד אחד – קיים חשש שהגבלת הבינה המלאכותית תפגע בקדמה הטכנולוגית, מה גם שתמיד ישנו חשש טבעי שהתערבות של פוליטיקאים בבינה מלאכותית תיעשה על סמך שיקולים שאינם בהחלט ענייניים ומקצועיים.

מצד שני – אם נביט לאחור, האם היינו רוצים לחיות בעולם שבו כל אחד יכול לנהוג בכלי רכב ללא שום כללים והגבלות? האם מישהו היום היה מעלה על דעתו מצב שבו ילד בן 10 יכול לנהוג על רכב ללא הכשרה וללא חוקים? התשובה היא שכיום כנראה אף אדם לא היה מסכים למצב כזה, אך בשעתו אין ספק שרבים הרימו גבה נוכח הגבלות מסוימות. חשבו על יצרן רכב אי שם במאה ה-19 שהיו אומרים לו "מעכשיו אתה צריך להטמיע מערכות בטיחות ברכב – אתה צריך להגביל מהירות, לתכנן מנגנון של אורות ברקס, להתקין חגורות בטיחות" ונותנים לו סט כללים. לא מן הנמנע שאותו אדם חשב בזמנו "זה רק מקשה עליי ומייקר לי עלויות, מה זה השטויות האלה?". אך בסופו של יום השינוי הזה היה לטובה והציל חיי אדם רבים.

ולעניינינו...

חשבו על מצב הדברים הבא:

1. מרים רוצה לייצר תמונה בבינה מלאכותית עבור העסק שלה;

2. מרים ראתה שיונתן העלה בקבוצת פייסבוק פקודה (פרומפט) ליצירת התמונה שהיא רוצה;

3. התוכנה שבה השתמשה מרים יצרה תמונה שדומה מאוד לתמונה שאורן יצר עם אותה התוכנה;

4. התמונה שהתוכנה יצרה דומה מאוד לתמונה שציפורה הכינה בעצמה שקיימת כבר באתר שלה.

מה יש לנו פה בעצם?

1. מרים יצרה את התמונה;

2. זה נעשה באמצעות הפקודות של יונתן;

3. היצירה עצמה נעשתה בתוכנת בינה מלאכותית;

4. התוכנה הסתמכה על תמונה של אורן שגם היא הופקה ב-AI בעבר;

5. התמונה שנוצרה עבור אורן בכלל "שאבה" את אותה תמונה מהאתר של ציפורה.

במצב הדברים הזה כל אחד מהצדדים יכול לטעון לבעלות כזו או אחרת בתמונה, ואם יהיה סכסוך משפטי – בעצם לכל אחד תהיה טענה נגד האחר. האם הפקודה שייכת ליונתן? האם מרים "זכאית" כי יצרה את התמונה בתום לב? האם לתוכנה הייתה בכלל זכות להסתמך על התמונה של ציפורה? האם אולי היוצר של התוכנה אשם בכל הבלגן הזה?

אין תשובה ברורה, אין חוק ברור, אין פסיקות מחייבות ואנחנו בעצם במצב של חוסר ודאות.

ועכשיו לקצת פרקטיקה

האם מה שאמרתי אומר שצריך להתרחק מבינה מלאכותית? חד משמעית לא, אך כן צריך:

1. להיות זהירים בשימוש;

2. לעשות בדיקות מסוימות כדי לצמצם את הסיכון הפוטנציאלי בשימוש;

3. לוודא ולתעד את כל תהליך השימוש;

4. במקרה הצורך ובמקרה של ספק - לקבל ייעוץ משפטי מקצועי בעניין.

בכל הנוגע ליצירות, הכלל הוא שמה שיצרנו שייך לנו אלא אם הוסכם אחרת. משם צריך להתחיל לבדוק. נעבור לדוגמאות של תוכנות פופולריות.

רוצים לדעת מה הדין לגבי שימוש ב-CHAT GPT? מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי בעניין היבטים משפטיים בשימוש בתכנים שיצרתם ב-CHAT GPT.

רוצים לדעת מה הדין לגבי שימוש ב-MIDJOURNEY? מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי בעניין היבטים משפטיים בשימוש בתכנים שיצרתם ב-MIDJOURNEY.

רוצים לדעת מה הדין לגבי שימוש ב-DALL E? מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי בעניין היבטים משפטיים בשימוש בתכנים שיצרתם ב-DALL E.

רוצים לדעת מה הדין לגבי שימוש ב-LEONARDO AI? מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי בעניין היבטים משפטיים בשימוש בתכנים שיצרתם ב-LEONARDO AI.

המדריך המשפטי
לבינה מלאכותית